פרק ה

משנה א

כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד וממחה ושופך אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בשביעית והצנועים מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו

ר' עובדיה מברטנורא

כרם רבעי מציינין אותו בונים אצלו ציון וסימן, שיכירו שהוא כרם רבעי וטעון פדיון

בקוזזות גבשושית ורגבי אדמה. סימנא כאדמה, מה אדמה דאיכא הנאה מינה שהיא עושה פירות אף האי נמי כי מפרקי שרי לאתהנויי מיניה

ושל ערלה בחרסית באדמה שעושים ממנו כלי חרס. סימנא כחרסית זו דלית בה הנאה דכשזורעים בה אינה מוציאה כדי נפילה אף זו אין בה הנאה

ושל קברות שלא יכנס שם כהן ונזיר

בסיד סימנא שהסיד לבן כעצמות

וממחה ושופך ממחה את הסיד במים כדי שיתלבן יותר, ושופך על הקבר

במה דברים אמורים דעבדי הכירא לכרם רבעי ולערלה

בשביעית שהכל הפקר ונוטלים בהיתר. אבל בשאר שני שבוע שבאים לגזול, הלעיטהו לרשע וימות ויקחום לאכול באיסור

והצנועים המדקדקים על עצמם, כשהיה להם כרם רבעי בשביעית היו מניחין המעות קודם לקיטה, ואומרים כל הנלקט לכשיהיה נלקט יהא מחולל על זה

--------------------------- משנה ב

כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד ואי זו היא תחומה אילת מן הדרום ועקרבת מן הצפון לוד מן המערב והירדן מן המזרח ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה רבי יוסי אומר משחרב בית המקדש היה התנאי הזה ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה

ר' עובדיה מברטנורא

כרם רבעי יש לו דין מעשר שני, וצריך להעלות הפירות לירושלים ולאכלן שם, הם או פדיונם, ותקנו חכמים שמהלך יום אחד כל סביבות ירושלים יעלו הפירות עצמם לירושלים, כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות, מתוך שיאכל כל אדם נטע רבעי שלו יתמלא השוק שאר פירות

שיהא נפדה סמוך לחומה אפילו כרם הסמוך לחומה

שאימתי שירצו אם יתמעטו הפירות

משחרב בית המקדש היה התנאי לא לפי שרבו הפירות כדאמרת, אלא משחרב בית המקדש והיתה ירושלים ביד האויבים ולא היו חוששין לעטר שוקי ירושלים בפירות