Orlah 2:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

דוסתאי איש כפר יתמה היה מתלמידי בית שמאי ואמר שמעתי משמאי הזקן שאמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה

ר' עובדיה מברטנורא

None

-------------------------
משנה ו

ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד שאור של חטים שנפל תוך עיסת חטים ויש בו כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה ובין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור אין בו לעלות במאה ואחד בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור

ר' עובדיה מברטנורא

ולמה אמרו
כמו ובמה אמרו. כלומר באיזה ענין אמרו שהמחמץ חולין בשאור של תרומה, והמתבל קדרת חולין בתבלין של תרומה והמדמע שמערב ומבשל חולין ותרומה יחד שאנו הולכים הכל להחמיר ומשני מין במינו. ובמה אמרו פעמים להקל ופעמים להחמיר, במין שנתערב עם שאינו מינו. ומפרש, להחמיר כיצד שאור של תרומת חטין שנפל לתוך עיסת חטין של חולין דהיינו מין במינו אוסר בנותן טעם אפילו יותר ממאה. ועד מאה אוסר אפילו בלא נתינת טעם

Orlah2: 5

דּוֹסְתַּאי אִישׁ כְּפַר יַתְמָה, הָיָה מִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּאי, וְאָמַר: שָׁמַעְתִּי מִשַּׁמַּאי הַזָּקֵן שֶׁאָמַר: לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַבֵּיצָה.

Dostay of the village of Yasma was of the students of Beis Shammai, and [he] said: I heard from Shammai the Elder that it never conveys tumah until it is like [the volume of an] egg.

Orlah2: 6

וּלְמָה אָמְרוּ כָּל הַמְחַמֵּץ וְהַמְתַבֵּל וְהַמְדַמֵּעַ לְהַחֲמִיר? מִין בְּמִינוֹ; לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר? מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. כֵּיצַד? שְׂאֹר שֶׁל חִטִּים שֶׁנָּפַל תּוֹךְ עִסַּת חִטִּים, וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְחַמֵּץ, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה וּבֵין שֶׁאֵין בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה — אָסוּר. אֵין בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְחַמֵּץ בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְחַמֵּץ — אָסוּר.

And in what [case] did they say: “Any [agent] that leavens, spices, or generates a prohibited mixture of chullin and terumah is to be treated with stringency”? A type in a like type. To be treated [sometimes] leniently and [sometimes] stringently? A type in an unlike type. How so? Sourdough of wheat that fell into a dough of wheat, and there is enough of it to leaven, whether there is enough to nullify in one hundred and one and whether there is not enough to nullify in one hundred and one, it is forbidden. [If] there is not enough to nullify in one hundred and one, whether there is enough of it to leaven or whether there is not enough of it to leaven, it is forbidden.

Suggestions