Succah 4:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

מצות לולב כיצד יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב איצטבא והזקנים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדים אותם לומר כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה למחר משכימין ובאין והחזנין זורקין אותם לפניהם והן מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו

ר' עובדיה מברטנורא

מוליכין את לולביהן להר הבית
יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן מע"ש

החזנים
שמשים שהיו שם לצרכי צבור

על גב האצטבא
רחבה של הר הבית היתה מוקפת באצטבאות לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים

והזקנים
הדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו

ומלמדין
ב"ד את כל העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול

-------------------------------
משנה ה

מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מרביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח תקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא ואותו היום מקיפין את המזבח שבעה פעמים בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח

ר' עובדיה מברטנורא

נקרא מוצא
בגמרא אומר ששמו קלני"א. ועוד היום כך שמו, והערבה מצויה שם, והמקום רחוק מירושלים מעט. ופירוש קלני"א חפשי ממס. ולפיכך נקרא מוצא שהיה מוצא ממס המלך בשביל הערבה שלוקחים משם

מרביות
ענפים גדולים גבוהים י"א אמה, ומניחים אותם על יסוד המזבח וראשיהן זקופים ומוטין על המזבח אמה

אני והו
בגימטריא אנא ה'. ועוד הם שני שמות שבשם ע"ב. פירוש אחר מי שאני והוא בצרה, על דרך עמו אנכי בצרה, הושיעה נא

Succah4: 4

מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד? יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת, וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּב הָאִצְטְבָא — וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בְּלִשְׁכָּה — וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר: ,,כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי בְיָדוֹ, הֲרֵי הוּא לוֹ בְמַתָּנָה”. לְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין. וְהַחַזָּנִין זוֹרְקִין אוֹתָם לִפְנֵיהֶם וְהֵן מְחַטְּפִין, וּמַכִּין אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ.

How is the mitzvah of lulav [performed]? If the first day of Succos falls on the Sabbath, they bring their lulavim to the Temple Mount, and the attendants receive [the lulavim] from them and arrange them upon the bench —- but the elderly place theirs in a chamber —- and they teach them to say, “My lulav is presented as a gift to whomever it may come.” On the morrow they arise early and come. The attendants throw [the lulavim] before them and they would snatch them, striking one another. When the beis din saw that they were endangered, they ordained that everyone should take [his lulav] at home.

Succah4: 5

מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד? מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם, וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים: ,,אָנָּא ה› הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה› הַצְלִיחָה נָא”. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ,,אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא”. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן מָה הֵן אוֹמְרִים? ,,יֹפִי לָךְ, מִזְבֵּחַ! יֹפִי לָךְ, מִזְבֵּחַ”! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ,,לְיָהּ וְלָךְ מִזְבֵּחַ! לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ”!

How was the mitzvah of the willow [performed]? There was a place below Jerusalem called Motza. They descended there, gathered from there large willow branches, and came and stood them up against the sides of the Altar, with their tops drooping over the top of the Altar. They blew [on a trumpet] a tekiah, a teruah, and a tekiah. Each day they would circle the Altar one time and say, “Please HASHEM bring salvation now, please HASHEM bring success now!” R’ Yehudah says: [They would say,] “ANI VAHO, bring salvation now!” But on that day they circled the Altar seven times. When they left what did they say? “Beauty is yours, O Altar! Beauty is yours, O Altar!” R’ Eliezer says: [They said,] “To YAH and to you, O Altar! To YAH and to you, O Altar!”

Suggestions