משנה ו

יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמנה משמרות ביום ראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשלישי ארבעה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד בשביעי כולן שוין בשמיני חזרו לפייס כברגלים אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרין חלילה

ר' עובדיה מברטנורא

יום טוב הראשון של חג וכו כ"ד משמרות של כהונה היו במקדש, וכולן עולות לרגל וזוכות בחובות הבאות מחמת הרגל, ושש עשרה משמרות מקריבים שש עשרה בהמות, שהם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד, נשארו ח' משמרות לי"ד כבשים, ששה משמרות מן השמונה היו מקריבין שני כבשים כל אחד מהם, הרי י"ב כבשים, והשאר שהם שני משמרות הנותרות מקריבות אחד אחד

בשני שנתמעט אחד מן הפרים ונשתיירו תשע משמרות לי"ד כבשים. חמשה מהן היו מקריבין שנים שנים, הרי עשרה. והשאר שהם ארבע משמרות הנותרות מקריבות כל אחד כבש אחד

בשלישי שנתמעט עוד פר אחד מן הפרים, ונשארו עשר משמרות לי"ד כבשים. ארבע משמרות מקריבות שנים שנים, הוה להו שמנה. והשאר אחד אחד, ששה כבשים לששה משמרות

בשביעי כולן שוין המשמרות. ומקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחת, שהרי אינם אלא שבעה פרים ואילים שנים ושעיר אחד לעשר משמרות. נשתיירו ארבעה עשר כבשים, לי"ד משמרות

בשמיני חוזרים לפייס כברגלים פר אחד איל אחד ושבעה כבשים שקרבים בשמיני אין קרבים כסדר קרבנות החג לפי סדר המשמרות, אלא כל המשמרות באות ומפייסות עליהן, כמו שמפייסות בשאר רגלים. וסדר הפייס מפורש ביומא פרק בראשונה

אמרו משמר שהקריבו פרים היום לא היו מקריבים פרים למחר, שהמשמרות שהקריבו אתמול כבשים לא היו מניחים אותן אלא חוזרות חלילה

-------------------------- משנה ז

בשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים ובחלוק לחם הפנים בעצרת אומרים לו הילך מצה הילך חמץ משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור ומקריב את הכל יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין לאחריה היו כל המשמרות שוות בחלוק לחם הפנים

ר' עובדיה מברטנורא

באמורי הרגלים - במה שאמור ברגלים, כלומר בקרבנות האמורים ברגל היו כל המשמרות שוות, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד, ועולות של עולת ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות

ובחלוק לחם הפנים כשאירע שבת ברגל. שבשבת מסלקין אותו ומסדרין אחר כדכתיב ביום השבת יערכנו

ובעצרת כשאירע בשבת, ויש בו חילוק חמץ של שתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהיא מצה, אומרים לו לכל אחד כשנותנים לו חלקו בלחם הפנים הילך מצה, וכשנותנים לו חלקו בשתי הלחם אומרים לו הילך חמץ. לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן, אלא מכל קרבן כל אחד נוטל חלקו, כדנפקא לן מלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו לפיכך מודיעין אותו שנותנים לו חלקו בין בחמץ בין במצה

משמר שזמנו קבוע לשמש בשבת זו שחל הרגל להיות בתוכה

מקריב תמידין שהרי אינן בשביל הרגל

נדרים ונדבות שנדרו ונדבו כל השנה והביאום ברגל

וכל קרבנות צבור לאתויי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים ששגגו ב"ד וטעו בהוראה ועשו רוב הקהל על פיהם. ואם אירע כן ברגל, משמר שזמנו קבוע מקריבין אותו

מקריב את הכל לאתויי קיץ המזבח, כשהוא בטל שכלתה הקרבת התמיד ואין מביאין שם נדר או נדבה, לוקחין ממעות המותרות משיירי הלשכה וקונין מהן קרבנות עולות ומקריבין אותן, והן נדבת צבור. ואף אלו אם קרבו ברגל משמר שזמנו קבוע מקריב אותן

בין מלפניה בין מלאחריה אם חל יו"ט לאחר השבת אע"ג דלא הוה ליה שבת בתוך החג, אפ"ה הואיל וצריכין להקדים ביאתן מע"ש בשביל יו"ט שהרי בשבת לא יוכלו לבוא, חולקים בלחם הפנים. וכן אם חל שמיני לפניה בערב שבת, אע"פ שאין השבת בתוך החג, חולקים, הואיל ולא יוכלו ללכת