משנה י
משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין ואף על פי שיש בהן כלאים והן לצורך המועד אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו ר' עובדיה מברטנורא
משלחין כלים תפורין דחזו למלבוש. ושאינן תפורין חזו לאכסויי
כלאים כשהן קשין שאין מחממין מותר לשכב עליהם
סנדל מסומר של עץ מחופה מסמרים. שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת ויו"ט משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגי מלכות על ידו, כמבואר במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה
ולא מנעל שאינו תפור ואפילו הוא מחובר ביתדות של עץ וכיוצא בהן
אף לא מנעל לבן באתריה דרבי יהודה לא היו נועלים מנעל לבן עד שמשחירים אותו
שצריך אומן להשחירו
כל שנאותין בו ה"ק כל שנאותין בו בחול כמות שהוא ואינו צריך למלאכה אחרת, אע"פ שאין נאותין בו ביו"ט, כגון תפילין, שבחול לובשין אותן כמות שהן וביום טוב אין לובשין אותן, משלחין אותן ביו"ט
-------------------------- פרק ב
משנה א
יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית הלל אומרים תבשיל אחד ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחלה ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת
ר' עובדיה מברטנורא
יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה כלומר לא יהא תחילת בישולו ועיקרו לשום שבת, אלא לשום יו"ט יהא תחילת בשולו ומה שמותיר יהא לשבת
ועושה תבשיל מערב יום טוב לשם ערובי תבשילין. אית דאמרי טעמא דהאי תבשיל מערב יו"ט, משום כבוד שבת הוא, שמתוך שמערב יו"ט זוכר השבת יברור מנה יפה לשבת ולא ישכח שבת משום טרדת יום טוב. ואית דאמרי משום כבוד יום טוב הוא, כדי שיראו שאין אופין מיו"ט לשבת אלא א"כ התחיל מבעוד יום דביו"ט אינו אלא גומר, ק"ו מיו"ט לחול דלגמרי אין אופין ולא מבשלין. ומברכים על ערובי תבשילין כדרך שמברכים על ערובי חצרות. וצריך לזכות ע"י אחר לכל מי שרוצה אחר כך לסמוך על עירובו, ואפילו שלא מדעתו, דזכין לאדם שלא בפניו
אכלו או שאבד אותו תבשיל שבישל, מע"ש
סומך עליו לבשל בישולו ביו"ט לצורך שבת. אבל מתחילתו אין עירובי תבשילין פחות מכזית, בין לאחד בין למאה. ואם התחיל בעיסתו ונאבד עירובו מה שהתחיל גומר