משנה ו
רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק
ר' עובדיה מברטנורא
משלפניו ממה שלפניו בבית
לחצוץ בו שניו ליטול בשר החוצץ בין שיניו. ומשלפניו לאו דוקא, דלרבי אליעזר אף מן החצר נמי מותר ליטול, דקאמר כל מה שבחצר מוכן הוא. והא דנקט משלפניו, משום רבנן דפליגי דאפילו משלפניו להדליק אין, לחצוץ לא, דסברי לא ניתנו עצים אלא להסקה
וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק אבל מן החצר לא, דהואיל וקסמין דקין הן וטורח לקוששן ולגבבן, מאתמול לאו להכי קיימי. ודקאמרת נוטל קיסם לחצוץ בו שיניו, אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק, דלא ניתנו עצים אלא להסקה. ובתרתי פליגי. והלכה כחכמים. ואין מותר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה. ולא יחתכנו ויתקננו לכך, אלא א"כ היה לח וראוי למאכל בהמה, שכל דבר הראוי למאכל בהמה מותר לחתכו בין ביו"ט בין בשבת, ואין בהם משום תקון כלי
------------------------------ משנה ז
אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן
ר' עובדיה מברטנורא
אין מוציאין את האור משום דמוליד ודמי למלאכה, שבורא האש הזה ביו"ט
מן העפר יש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אור ממקום מחפורת שלה
ולא מן המים נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאים נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת
רעפים כלי חרס חלולים באמצען שמכסים בהן הגגות
אין מלבנין באור
את הרעפים דוקא ברעפים חדשים משום דמשוי ליה מנא בהיסק זה, שהן מתחסמין ומתחזקים על ידי האור
ועוד אמר ר"א משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחריתי, קאמר ועוד
עומד אדם על המוקצה הצריך הזמנה, והזמנה מועלת לו
ערב שבת בשביעית שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה. והוא הדין במעושר ובשאר שני השבוע. אלא אורחא דמלתא נקט, דסתם מוקצה לאו מעושר הוא, דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה
מכאן אני נוטל למחר וסגי בהכי דיש ברירה
עד שירשום בסימן, דאין ברירה. והלכה כחכמים