פרק ה
משנה א
משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת ומכסים פירות בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכדי שמן ונותנין כלי תחת הדלף בשבת
ר' עובדיה מברטנורא
משילין פירות דרך ארובה מי שיש לו פירות או תבואה שטוח על גגו להתיבש וראה גשמים ממשמשים ובאים, התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והם נופלים לארץ דליכא טרחא יתירא. ודוקא ארובה, דכל ארובה מלמעלה למטה בתקרת הגג אבל חלון כגון גג שמוקף מחיצות וחלון בכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו, כולי האי לא שרו רבנן למטרח
ומכסין את הפירות ולא אמרינן טורח שלא לצורך יו"ט הוא, דמשום הפסד ממון שרו ליה רבנן
דלף גשמים הנוטפים מן הגג
וכן כדי יין וכדי שמן מכסין אותן מפני הדלף
תחת הדלף לקבל את המים שלא יטנפו הבית. ואם נתמלא הכלי שופך ושונה ואינו נמנע
------------------------------ משנה ב
כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשר כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד
ר' עובדיה מברטנורא
כל שחייבין עליו שאסרו חכמים לעשותו בשבת משום שבות
או משום רשות שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים
או משום מצוה או שיש בו מצוה ממש, ואסרו חכמים לעשותו בשבת
חייבין עליו שלא לעשותו ביו"ט
ואלו הן משום שבות שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה
לא עולין באילן גזירה שמא יתלוש
ולא רוכבין על גבי בהמה גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה
ולא שטין על פני המים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין
ולא מטפחין כף על כף
ולא מספקין כף על ירך
ולא מרקדין ברגל. וכולהו גזירה שמא יתקן כלי שיר
ואלו הן משום רשות משום דהנך דסיפא הוו מצוה גמורה, לגביהן קרי להני רשות
לא דנין דין. וזמנין דהוי רשות כגון שיש בעיר גדול ממנו, שאין מוטל עליו לדון
ולא מקדשין קדושי אשה. וזמנין דלא הוי מצוה גמורה אלא רשות, כגון דאית ליה אשה ובנים
ולא חולצין ולא מיבמין נמי בזמן שיש אחיו הגדול ממנו הוי רשות, דמצוה בגדול ליבם. וטעמא דכולהו גזירה שמא יכתוב
ולא מעריכין ערך פלוני עלי. ונותן כפי השנים כמו שכתוב בפרשת ערכין
ולא מחרימין הרי בהמה זו חרם. וסתם חרמים לבדק הבית. וכולהו אסרינהו רבנן משום דדמו למקח וממכר שמוציא מרשותו לרשות הקדש
ולא מגביהין תרומות ומעשרות ואפילו כדי ליתנם לכהן בו ביום דמחזי דמשום שמחת יו"ט דכהן שהוא צריך להן הוא מפרישן, אפ"ה אסור, דה"ל מתקן. והני מילי פירות דטבילי מאתמול, אבל פירות דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישינן לה ביו"ט ויהבינן לכהן
אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד הך סתמא כב"ש דאמרי אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר התורה לרשות הרבים, דלא הותרה הוצאה אלא לצורך אוכל נפש. אבל אנן קיי"ל כב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך. ואיכא נמי משילין פירות דרך ארובה דריש פירקין, דבשבת אסור וביו"ט מותר