Beitza 5:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום גחלת של הקדש מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין המוציא גחלת לרשות הרבים חייב ושלהבת פטור בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא

ר' עובדיה מברטנורא

ושלהבת
כגון הדליק נרו בשלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין

מועלין בה
הנהנה ממנה מביא אשם מעילות

ושלהבת לא נהנין
לכתחלה מדרבנן. ואם נהנו לא מועלין, אין חייבין קרבן מעילה, דלית בה ממשא. וכן המוציא גחלת בשבת לרשות הרבים חייב, ושלהבת שדחפה בידו מרשות היחיד לרשות הרבים פטור

כרגלי היחיד
אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור

כרגלי אותה העיר
אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיבורה

ושל עולי בבל
העשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך, ועשאום בני הגולה לשתותם בעלותם

כרגלי הממלא
מפני שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה. ואם בא אחד ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו, דקסבר האי תנא יש ברירה להחמיר, ומאתמול הוברר הדבר דלהאי גברא חזו וברשותיה קיימי. ודלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה לעצמן במקומן

--------------------------------------
משנה ו

מי שהיו פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו לא יביאו לו ואם ערב הוא פירותיו כמוהו

ר' עובדיה מברטנורא

לא יביאו לו
מפירותיו, הואיל והוא לא עירב לשם, דפירותיו כמוהו

Beitzah5: 6

מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ מִפֵּרוֹתָיו, לֹא יָבִיאוּ לוֹ. וְאִם עֵרַב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמֹהוּ.

[If] one’s produce was in another town, and the people of that town made an eruv [in order] to bring some of his produce to him, they may not bring [the produce] to him. But if he made an eruv, his produce is as himself.

Beitzah5: 5

הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ; וְשַׁלְהֶבֶת, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב; וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר. בּוֹר שֶׁל יָחִיד כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד; וְשֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר; וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא.

The burning coal is as the feet of its owner, but a flame can be taken everywhere. [Using] a coal belonging to the Temple incurs a me’ilah sacrifice; but concerning a flame, we may not use it, yet we do not incur a me’ilah sacrifice. One who takes a coal out [of a private domain] to a public domain incurs a sin offering; but if [one carries out] a flame, he is exempt. [The water in] a pit belonging to a private individual is as the feet of that individual; [the water in] one belonging to the people of that town is as the feet of the people of that town; but [the water in] those [set aside] for the Babylonian pilgrims is as the feet of the one who draws [the water].

Suggestions