Yevamos 11:7-12:1 - Mishna Yomit

משנה ז

היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה ראויה לכהן ואינו מיטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה אם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר התרומה והדמים שלו ואינו חולק בקדשי המקדש ואין נותנין לו את הקדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננים עליו הוא אינו מיטמא להם והם אינן מטמאין לו הוא אינו יורש אותן אבל הם יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד

ר' עובדיה מברטנורא

היה אחד ישראל
אחד מן הבעלים ישראל ואחד כהן

הוא אונן עליהן
שמא זה אביו וביום מיתתו אסור לאכול בקדשים

והם אוננים עליו
וביום מותו אסורים שניהם בקדשים. ומשכחת לה דרואה במיתת שניהן וכהן כשר הוא דהא אינו מיטמא להן, כגון שנתקדשה קדושי טעות על תנאי ולא נתקיים דנפקא מיניה בלא גיטא ונישאת תוך שלשה ובכהאי גוונא משכחת לה דרואה במיתת שניהם וכהן כשר, הוא לפיכך אינו מיטמא להן

הוא לא יורש אותן
דיורשין מדחין אותו אלו אצל אלו

והן יורשין אותו
דמי מעכב על ידן, וחולקים הממון בין שניהן

ועולה במשמרו
לעבוד, ואין בני משמר מעכבין עליו. אבל אינו חולק, דכל בני משמר דחו ליה גבי חבריה

----------------------------------
פרק יב

משנה א

מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות חלצה במנעל חליצתה כשרה באנפילין חליצתה פסולה בסנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו עקב פסול מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה

ר' עובדיה מברטנורא

מצות חליצה. ואפילו שלשתן הדיוטות
והא דקרי להו דיינים, שצריך שיהיו יודעים להקרות הפסוקים כעין דיינים. ואע"ג דתנן מצות חליצה בשלשה, צריכין לצרף עמהן שנים אחרים, שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. והשנים הללו שמוסיפים על השלשה אפילו אין יודעים להקרות

מנעל
של עור רך חליצתו כשרה, אבל לכתחלה לא, גזירה שמא יחלוץ במנעל קרוע מלמעלה, דאפילו כי קרוע מייתב אכרעיה הואיל והוא רך, ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא. אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה, ליכא למגזר שמא יחלוץ בסנדל קרוע, הלכך עיקר חליצה בסנדל היא

באנפליאות
כמין בתי רגלים של בגד

חליצתה פסולה
דמידי דמגין בעינן, כתיב הכא נעלו וכתיב התם ואנעלך תחש, והוא עור

מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה
שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה

Yevamos11: 7

הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן, נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּיָה לְכֹהֵן, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְמֵתִים; וְאִם נִטַּמָּא — אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה; וְאִם אָכַל — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגֹּרֶן, וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. וּפָטוּר מִן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים. הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו; הוּא אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם, וְהֵם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ. הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, אֲבָל הֵם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. וּפָטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה. וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק; אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד — נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד.

If one [husband] was a Yisrael and one [husband] was a Kohen, the child must marry a woman fit to [marry] a Kohen, and he may not contaminate himself with the dead; but if he contaminated himself, he does not incur forty [lashes]. He may not eat terumah, but if he ate, he is not required to pay the principal and the [additional] fifth. He does not receive a portion at the threshing floor, but he may sell terumah and keep the proceeds. He does not receive a portion of the sacred Temple objects, and we do not give him sacred objects; but what is his is not taken from him. He is exempt from [giving] the [upper] foreleg, the jaws, and the stomach. His first-born [animal] must be left to pasture until it becomes blemished, and [both] the stringencies which apply to Kohanim and those which apply to Yisraelim are imposed upon him. [If] both [husbands] were Kohanim, he must [observe the laws of] onain for them, and they for him; he may not contaminate himself with them, nor they with him; he does not inherit from them, but they inherit from him. He is not liable for striking or cursing either of them. He must go up with the watch of each, but does not receive a portion; [however,] if both belonged to the same watch, he receives one portion.

Yevamos12: 1

מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת. חָלְצָה בְמִנְעָל — חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה; בְּאַנְפִּילִין — חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה; בְּסַנְדָּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ עָקֵב — כָּשֵׁר; וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב — פָּסוּל; מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה — חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה; מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה — חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:

The commandment of chalitzah is [performed before] three judges, even if all three are laymen. [If] she performed chalitzah with a [leather] shoe, her chalitzah is valid; with a cloth shoe, it is not valid; with a heeled sandal, it is valid; with an unheeled sandal, it is not valid; below the knee, her chalitzah is valid; above the knee, her chalitzah is not valid.

Suggestions