Yevamos 11:7-12:1

משנה ז

היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה ראויה לכהן ואינו מיטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה אם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר התרומה והדמים שלו ואינו חולק בקדשי המקדש ואין נותנין לו את הקדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננים עליו הוא אינו מיטמא להם והם אינן מטמאין לו הוא אינו יורש אותן אבל הם יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד

ר' עובדיה מברטנורא

היה אחד ישראל אחד מן הבעלים ישראל ואחד כהן

הוא אונן עליהן שמא זה אביו וביום מיתתו אסור לאכול בקדשים

והם אוננים עליו וביום מותו אסורים שניהם בקדשים. ומשכחת לה דרואה במיתת שניהן וכהן כשר הוא דהא אינו מיטמא להן, כגון שנתקדשה קדושי טעות על תנאי ולא נתקיים דנפקא מיניה בלא גיטא ונישאת תוך שלשה ובכהאי גוונא משכחת לה דרואה במיתת שניהם וכהן כשר, הוא לפיכך אינו מיטמא להן

הוא לא יורש אותן דיורשין מדחין אותו אלו אצל אלו

והן יורשין אותו דמי מעכב על ידן, וחולקים הממון בין שניהן

ועולה במשמרו לעבוד, ואין בני משמר מעכבין עליו. אבל אינו חולק, דכל בני משמר דחו ליה גבי חבריה

---------------------------------- פרק יב

משנה א

מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות חלצה במנעל חליצתה כשרה באנפילין חליצתה פסולה בסנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו עקב פסול מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה

ר' עובדיה מברטנורא

מצות חליצה. ואפילו שלשתן הדיוטות והא דקרי להו דיינים, שצריך שיהיו יודעים להקרות הפסוקים כעין דיינים. ואע"ג דתנן מצות חליצה בשלשה, צריכין לצרף עמהן שנים אחרים, שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. והשנים הללו שמוסיפים על השלשה אפילו אין יודעים להקרות

מנעל של עור רך חליצתו כשרה, אבל לכתחלה לא, גזירה שמא יחלוץ במנעל קרוע מלמעלה, דאפילו כי קרוע מייתב אכרעיה הואיל והוא רך, ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא. אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה, ליכא למגזר שמא יחלוץ בסנדל קרוע, הלכך עיקר חליצה בסנדל היא

באנפליאות כמין בתי רגלים של בגד

חליצתה פסולה דמידי דמגין בעינן, כתיב הכא נעלו וכתיב התם ואנעלך תחש, והוא עור

מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה