פרק יד
משנה א
חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת אם רצה יוציא ואם רצה יקיים כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה אם רצה יוציא ואם רצה יקיים נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה מתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו
ר' עובדיה מברטנורא
חרש. כשם שכונס ברמיזה כלומר כקידושין כך גרושין. וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא
ונתחרשה אע"פ שקדושין גמורים היו שפקחת היתה באותו זמן
אם רצה להוציא יוציא דלא בעינן דעת האשה
נשתטית לא יוציא ואע"פ שיודעת לשמור גיטה ומתגרשת מן התורה, תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר
נתחרש הוא לאחר קדושין, הואיל והיו קדושיו קדושין גמורים לא יוציא עולמית, שאין גרושין שאינן גמורים מפקיעין קדושין גמורים
-------------------------- משנה ב
העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה
ר' עובדיה מברטנורא
שהשיאה אביה בקטנותה וקיבל קידושיה והיו קדושין גמורים, אע"פ שהיא חרשת, שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה
יוצאה בגט אפילו לאחר שגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה
אף זו פקחת שנתחרשה, כיוצא בה