Kesubos 5:8-9 - Mishna Yomit

משנה ח

המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורים אמר רבי יוסי לא פסק לה שעורים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום ונותן לה חצי קב קטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר ונותן לה מטה מפץ ומלראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד וכלים של חמשים זוז משנה לשנה ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה והשחקים שלה

ר' עובדיה מברטנורא

המשרה את אשתו על ידי שליש
שנותן מזונותיה על ידי אפוטרופוס ואינה אוכלת עמו. תרגום ויכרה להם כרה גדולה שירותא

לא יפחות לה
בשבוע

לא פסק לה שעורים
כפלים מן החטים, אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום ששם השעורים רעות ביותר

דבילה
תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל ולא במדה

מפץ
רך ממחצלת

כיפה
צעיף אחד

ומנעלים ממועד למועד
מנעלים חדשים לכל שלש רגלים

חדשים
קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים, ויפים לה בימות הגשמים

והשחקים שלה
אף כשיקנה לה חדשים, מפני שמתכסה בהן בימי נדתה

------------------------------------
משנה ט

נותן לה מעה כסף לצורכה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה מעשה ידיה שלה ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל ואם היתה מניקה פוחתים לה ממעשה ידיה ומוסיפמזונותיה במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו

ר' עובדיה מברטנורא

נותן לה מעה כסף
בכל שבת לצורך דברים קטנים

ואוכלת עמו לילי שבת
אע"ג דבכל שאר הימים יכול לתת מזונותיה על ידי שליש אם ירצה, בליל שבת שהוא ליל עונה חייב לאכול עמה

מעשה ידיה
מותר מעשה ידיה כלומר מה שעושה יותר על מזונותיה

שתי
קשה לטוות כפלים כשל ערב. ומשקל של יהודה כפלים כשל גליל

הכל לפי כבודו
וכפי מנהג המדינה נמי

Kesuvos5: 9

נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ — מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. וּמָה הִיא עוֹשָׂה לוֹ? מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁתִי בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל. וְאִם הָיְתָה מְנִיקָה — פּוֹחֲתִים לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בֶּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל בַּמְכֻבָּד — הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ.

He must give her a silver maah for her needs, and she eats with him on the night of every Sabbath. If he does not give her a sil-ver maah for her needs, her handiwork is hers. What must she do for him? The weight of five selaim of warp in Judea, which equals ten selaim in Galilee, or the weight of ten selaim of woof in Judea, which equals twenty selaim in Galilee. If she was nurs-ing, they decrease her handiwork [requirement] and add to her food. When does this apply? [In [the case of] the poorest in Isra-el, but in [the case of] the wealthy, everything is according to his wealth.

Kesuvos5: 8

הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ — לֹא יִפְחֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְׂעוֹרִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא פָסַק לָהּ שְׂעוֹרִים אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם. וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית, וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן, וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מָנֶה דְּבֵלָה. וְאִם אֵין לוֹ — פּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת; וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ, וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהִיא מִתְכַּסָּה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה; וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ.

[If] one supports his wife through a third party he may not give her less than two kavin of wheat or four kavin of barley. Said R’ Yose: No one provided her with barley except R’ Yishmael, who was near Edom. He must give her half a kav of beans, half a log of oil, and a kav of dried figs or a maneh of pressed figs. If he has none, he must provide her, in their stead, with produce of an-other kind. He must give her a bed, a mattress, and a mat; he must give her a veil for her head, a girdle for her loins, shoes from festival to festival, and clothes worth fifty zuz from year to year. She may not be given new ones in the summer or worn ones in the winter, but must be given clothing worth fifty zuz in the winter, and she clothes herself with them when they are worn out in the summer; and the worn-out clothing is hers.

Suggestions