משנה ה
שור המזיק ברשות הניזק כיצד: נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט ברשות הרבים, משלם חצי נזק. ברשות הניזק רבי טרפון אומר, משלם נזק שלם; וחכמים אומרים, חצי נזק. אמר להם רבי טרפון, מה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים, שהוא פטור, החמיר עליהן ברשות הניזק, לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים, לשלם חצי נזק, אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק, לשלם נזק שלם. אמרו לו, דייו לבוא מן הדין להיות כנידון: מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק. אמר להם, אני לא אדון קרן מקרן, ואני אדון קרן מרגל: ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים, החמיר בקרן מקום שהחמיר עליהן ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן. אמרו לו, דייו לבוא מן הדין להיות כנידון: מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק
ר' עובדיה מברטנורא
נגח נגף וכו כולן תולדות קרן הן
דיו לבא מן הדין להיות כנדון קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברה"ר. דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה"ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברה"ר, ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק כמו שהוא חייב ברה"ר
אני לא אדון קרן מקרן כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן
דיו לבא מן הדין דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר. ורבי טרפון אע"ג דבעלמא אית ליה דיו, דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יב) הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מ"מ הכא לית ליה דיו, דסבירא ליה לר' טרפון דכי אמרינן דיו היכא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא דיו אפיק שבעה, ואוקי שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא חצי נזק כתיב בין ברה"ר בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה קל וחומר ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר אמרינן דיו. והלכה כחכמים
-------------------------------------- משנה ו
אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן. סימא את עין חברו, ושיבר את הכלים משלם נזק שלם
ר' עובדיה מברטנורא
בין ער בין ישן אם היה ישן ובא אחר וישן בצדו, והזיק שני לראשון, חייב. ואם הזיק ראשון לשני, פטור. ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את חברו חייב. לפי ששניהם מועדים זה לזה
סימא את עין חברו אפילו בשוגג חייב בנזק. אבל לא בארבעה דברים, דלא מחייב בארבעה דברים אלא מזיד, או קרוב למזיד