פרק ג
משנה א
המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בה ושיברה פטור; ואם הוזק בה, בעל החבית חייב בנזקו. נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחר במים, או שלקה בחרסיה חייב. רבי יהודה אומר, במתכוון, חייב; ושאינו מתכוון, פטור
ר' עובדיה מברטנורא
המניח את הכד וכו' ושברה פטור לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים
ואם הוזק בה בעל החבית חייב ואפילו הפקירה, שכל המפקיר נזקיו שלא היה לו רשות מתחלה לעשותן, כאילו לא הפקירן
או שלקה בחרסיה חייב דסבר נתקל פושע הוא ולאו אונס הוא, ולכך חייב
במתכוין חייב אם נתכוין לזכות בחרסיה ובמים אחר שנשברה כדו, חייב בהזיקן, דהוי ליה בורו שהזיק. ואם לא נתכוין לזכות בהן, הואיל ועיקרו אנוס הוא, דסבר נתקל לאו פושע הוא, הרי החרסים והמים הפקר לאחר שנאנס, ולפיכך פטור. והלכה כר' יהודה דנתקל לאו פושע הוא. ומאחר דאנוס הוא ולא נתכוין לזכות בחרסי, ובמים, הוי כאילו לא היו מעולם שלו ופטור על נזקיהם
-------------------------------------- משנה ב
השופך מים ברשות הרבים, והוזק בהן אחר חייב בנזקו. המצניע את הקוץ, ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים, והוזק בהן אחר חייב בנזק
ר' עובדיה מברטנורא
השופך מים ברה"ר אע"ג דברשות קעביד, כגון בימות הגשמים שמותר לשפוך מים ברה"ר אפילו הכי אם הוזק בהן אחר, חייב בנזקו
המצניע את הקוץ וכו וכגון שהצניען ברה"ר. וכן הגודר גדרו בקוצים והפריחן לרה"ר. אבל המצמצם בתוך שלו והוזק בהן אחר, פטור. שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים