Baba Kama 3:11-4:1 - Mishna Yomit

משנה יא

שור שהיה רודף אחר שור אחר, והוזק זה אומר שורך הזיק, וזה אומר לא כי, אלא בסלע לקה המוציא מחברו, עליו הראיה. היו שניים רודפין אחר אחד, זה אומר שורך הזיק, וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורין; ואם היו שניהם של איש אחד, חייבין. היה אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר גדול הזיק, והמזיק אומר לא כי, אלא קטן הזיק, אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר מועד הזיק, והמזיק אומר לא כי, אלא תם הזיק המוציא מחברו, עליו הראיה. היו הניזוקין שניים, אחד גדול ואחד קטן, וכן המזיקין שניים אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן, והמזיק אומר לא כי, אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן, אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן, והמזיק אומר לא כי, אלא תם את הגדול ומועד את הקטן המוציא מחברו, עליו הראיה

ר' עובדיה מברטנורא

בסלע לקה
מתחכך היה בסלע ולקה

היו שנים רודפין אחר אחד
שני שוורים של שני בני אדם רודפים אחר שור של אדם אחד

שניהם פטורים
דתרוייהו מדחו ליה

שניהם חייבים
בגמרא מפרש למתניתין כגון ששניהם תמין, שאין התם משלם אלא מגופו. וכי איתנהו לתרוייהו קמן משתלם הניזק חצי נזקו מבין שניהם, אבל ליתנהו לתרוייהו מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך

גדול הזיק
ויש בגופו שוה חצי נזק

קטן הזיק
ודמי הקטן תקח, ומותר חצי נזקך תפסיד

קטן הזיק את הגדול
ואע"פ שחצי נזקו של גדול מרובה, לא תקח אלא קטן שלי. וחצי נזקו של קטן שלך, קח מן הגדול. וכל הנך המוציא מחבירו עליו הראיה דתנינן במתניתין, אם לא הביא ראיה אין לו כלום ואפילו דמי תם, ואפילו קטן שהודה לו אין לו, שהטוען את חברו חטין והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורים. ואי תפס הניזק שיעור מה שהודה לו המזיק, לא מפקינן מיניה

--------------------------------------
פרק ד

משנה א

שור שנגח לארבעה חמישה שוורים זה אחר זה, זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם; ואם יש בו מותר, יחזיר לשלפניו; ואם יש בו מותר, לשלפני פניו. והאחרון אחרון נשכר, דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר, שור שווה מאתיים שנגח לשור שווה מאתיים, ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה, וזה נוטל מנה. חזר ונגח שור אחר שווה מאתיים, האחרון נוטל מנה; ושלפניו, זה נוטל חמישים זוז וזה נוטל חמישים זוז. חזר ונגח לשור אחר שווה מאתיים, האחרון נוטל מנה; ושלפניו, חמישים זוז; ושניים הראשונים, דינרי זהב

ר' עובדיה מברטנורא

שור שנגח ד' וה
ובכולם היה תם דמשתלם מגופו

ישלם
חצי נזק לאחרון תחלה. בגמרא מוקי למתניתין כגון שתפסו ניזק לשור המזיק לגבות ממנו ונעשה עליו שומר שכר. וכשיצא מתחת ידו והזיק, הניזק הראשון חייב בנזקיו, לפיכך האחרון משתלם חצי נזקו משלם

ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו
הכי קאמר, אם יש בו מותר בנזקיו, יחזיר לשלפניו. כגון שחצי נזקו של הראשון היה מנה, וחצי נזק האחרון היה חמשים, והשור שוה מאתים. מתחלה כשנגח שור זה שורו של הניזק הראשון שחצי נזקו מנה, היה לניזק בשור זה מנה, ולבעלים מנה. וכשתפסו הניזק ונגח תחת ידו, אין לבעלים להפסיד מנה שהיה להם בו, שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק שתפסו. וכשהזיק לשני והיה חצי נזקו חמשים, איבד הניזק הראשון מן המנה שלו חמשים ונותן לזה הניזק השני, והמותר עד המנה חוזר לו. והבעלים נוטלים המנה שלהם

רבי שמעון אומר וכו
רבי שמעון סבר שותפי נינהו הבעלים והניזק בשור המזיק, ושניהם מתחייבים בנזקיו. כיצד, שור שוה מאתים שנגח וכו

ושלפניו
זה ניזק ראשון. נוטל חמישים זוז, והבעלים חמשים זוז. דיש לניזק ראשון בו החצי, הלכך משלם חצי תשלומי נזקו

חזר ונגח שור שוה מאתים
האחרון נוטל מנה החצי מכל מי שהוא, דמגופו משתלם. ונמצא אותו שלפניו שהיה החצי שלו, משלם מחלקו חצי מנה שנוטל האחרון

ושנים הראשונים
ניזק ראשון והבעלים שהיה להם לכל אחד רביע, משלמין כל אחד רביעית של נזקו

דינר זהב
שהם עשרים וחמשה דינרים של כסף

Bava Kama3: 11

שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק — זֶה אוֹמֵר: ,,שׁוֹרְךָ הִזִּיק,” וְזֶה אוֹמֵר: ,,לֹא כִי; אֶלָּא בְסֶּלַע לָקָה,” הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד — זֶה אוֹמֵר: ,,שׁוֹרְךָ הִזִּיק”, וְזֶה אוֹמֵר: ,,שׁוֹרְךָ הִזִּיק”, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד, שְׁנֵיהֶן חַיָּבִים. הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטֹן, הַנִּזָּק אוֹמֵר: ,,גָּדוֹל הִזִּיק”, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: ,,לֹא כִי; אֶלָּא קָטֹן הִזִּיק”; אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר: ,,מוּעָד הִזִּיק”, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: ,,לֹא כִי; אֶלָּא תָּם הִזִּיק” — הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ הַנִּזּוֹקִין שְׁנַיִם — אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטֹן — וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם — אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטֹן — הַנִּזָּק אוֹמֵר: ,,גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל, וְקָטֹן אֶת הַקָּטֹן”, וּמַזִּיק אוֹמֵר: ,,לֹא כִי; אֶלָּא קָטֹן אֶת הַגָּדוֹל, וְגָדוֹל אֶת הַקָּטֹן”; אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר: ,,מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל, וְתָם אֶת הַקָּטֹן”, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: ,,לֹא כִי; אֶלָּא תָּם אֶת הַגָּדוֹל, וּמוּעָד אֶת הַקָּטֹן” — הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

[If] one bull was chasing another bull, and it was injured; [and] this one says: “Your bull injured [it],” and that one says: “Not so; it hurt itself on a rock,” the [burden of] proof lies on the one who seeks to exact [something] from the other. [If] two were chasing one —- this one says: “Your bull injured [it],” and that one says: “Your bull injured [it],” both are exempt. If both belonged to one man, both are liable. [If] one was large and one small, [and] the damagee says: “Not so; the small one injured [it];” [or if] one was a tam and one a muad, [and] the damagee says: “The muad injured [it],” and the damager says: “Not so; the tam injured [it],” the [burden of] proof lies on the one who seeks to exact [something] from the other. [If] the injured ones were two —- one large and one small —- and the damagers were two —- one large and one small —- [and] the damagee says: “The large one injured the large one, and the small one [injured] the small one,” and the damager says: “Not so; the small one [injured] the large one, and the large one the small one;” [or if] one was a tam and one was a muad, [and] the damagee says: “The muad injured the large one, and the tam the small one,” and the damager says: “Not so; the tam [injured] the large one, and the muad the small one” —- the [burden of] proof lies on the one who seeks to exact [something] from the other.

Bava Kama4: 1

שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים — זֶה אַחַר זֶה — יְשַׁלֵּם לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם. וְאִם יֵשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו; וְאִם יֵשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, זֶה נוֹטֵל מָנֶה, וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה; וְשֶׁלְּפָנָיו, זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז, וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה; וְשֶׁלְּפָנָיו, חֲמִשִּׁים זוּז; וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, דִּינַר זָהָב.

[If] a bull gores four or five bulls —- one after the other —- [its owner] shall pay the last of them. If there is an excess in it, he shall return [it] to the one before him; if there is an excess in it, he shall return [it] to the one before that one. The later the in-jury, the more the advantage —- [these are] the words of R' Meir. R' Shimon says: [If] a bull worth two hundred gores a bull worth two hundred, and the carcass is worth nothing, this one takes a maneh, and this one takes a maneh. [If] it goes and gores another bull worth two hundred, the last one takes a hundred; [as for] those preceding him, this one takes a hundred; [as for] those preceding him, this one takes fifty zuz, and this one takes fifty zuz. [If] it goes and gores another bull worth two hundred, the last one takes a maneh; the one before him, fifty zuz; and the first two, a golden dinar [each].

Suggestions