Baba Kama 4:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

שור של פיקח שנגח לשור חירש שוטה וקטן, חייב; ושור חירש שוטה וקטן שנגח לשור של פיקח, פטור. שור חירש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להן אפטרופין, ומעידין עליהן בפני אפטרופין. נתפקח החירש, נשתפה השוטה, הגדיל הקטן חזר לתומתו, דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר, הרי הוא כחזקתו. שור האצטדין, אינו חייב מיתה שנאמר כי ייגח לא שיגיחוהו

ר' עובדיה מברטנורא

ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור
שאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו, דמטלטלי הוא, ואמרינן בפ"ק שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקים אלא לנכסים שיש להן אחריות, ואוקימנא ביתמי

מעמידין להן אפוטרופוס וכו
אם הוחזקו נגחנים, מעמידין להם אפוטרופוס ולא לשלם חצי נזק אלא לשווייה מועד. דכי הדר נגח משלם מן העליה ויגבו הנזק מקרקע של יתומים

חוזר לתמותו
דקסבר מועד שיצא מרשות בעליו ונכנס לרשות בעלים אחרים חוזר לתמותו. דרשות משונה משנה את דין התראתו

שור האצטדין
שמיוחד לנגיחות, ומלמדין אותו לכך

--------------------------------------
משנה ה

שור שנגח את האדם, ומת מועד, משלם את הכופר; ותם, פטור מן הכופר. זה וזה, חייבין מיתה. וכן בבן או בבת. נגח עבד או אמה נותן שלושים סלע, בין שהוא יפה מאה מנה בין שאינו יפה אלא דינר זהב

ר' עובדיה מברטנורא

מועד משלם כופר
ואע"ג דבקמא דנגח קטלינן ליה, אשכחינן מועד, כגון שהרג שלשה נכרים. אי נמי, שהרג שלשה ישראל טריפה. דאטריפה לא קטלינן ליה, דגברא קטילא קטיל. אי נמי, דקטיל וערק לאגמא לאחר שהעידו בו

וכן בבן וכן בבת
תינוק ותינוקת. חייב עליהן סקילה וכופר כגדולים

Bava Kama4: 4

שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטֹן, חַיָּב. וְשֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטֹן שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ, פָּטוּר. שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטֹן שֶׁנָּגַח, בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. נִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ, נִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה, וְהִגְדִּיל הַקָּטֹן, חָזַר לְתַמּוּתוֹ; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ. שׁוֹר הָאִצְטַדִּין אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,כִּי־יִגַּח”, וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ.

[If] the bull of a person of sound mind gores the bull of a deaf-mute, a mentally deranged person, or a minor, [its owner] is lia-ble. But [if the bull] of a deaf-mute, a mentally deranged person, or a minor gores the bull of a person of sound mind, [its owner] is exempt. [If] the bull of a deaf-mute, a mentally deranged person, or a minor gores, the court appoints for them an administrator, and they forewarn them in the presence of the administrator. [If] the deaf-mute gains his senses, the mentally deranged person becomes sane, or the minor becomes of age, [the bull] reverts to its status of tam; this is R' Me-ir's view. R' Yose says: It remains in its present state. A bull from the arena is not liable to death, as it is said (Exodus 21:28): If [a bull] gores, but not that it should be made to gore.

Bava Kama4: 5

שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם, וָמֵת — מוּעָד, מְשַׁלֵּם כֹּפֶר; וְתָם, פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר. וְזֶה וְזֶה חַיָּבִים מִיתָה. וְכֵן בְּבֵן וְכֵן בְּבַת. נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה, נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סְלָעִים, בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מָנֶה וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דִינָר אֶחָד.

[If] a bull gores a man, and he dies —- [if the bull is] a muad, [its owner] pays ransom; if a tam, he is exempt from ransom. Both are liable to death. The same applies to a male child and the same applies to a female child. [If] it gores a male slave or a female slave, [its owner] pays thirty selaim, whether it was worth a maneh or whether it was worth no more than one dinar.

Suggestions