משנה ו
שור שהיה מתחכך בכותל, ונפל על האדם ומת נתכוון להרוג את הבהמה, והרג את האדם, לנוכרי, והרג בן ישראל, לנפלים, והרג את בן קיימה פטור
ר' עובדיה מברטנורא
שור שהיה מתחכך בכותל וכו פטור מן המיתה. ואם היה מועד, כגון שהיה מועד להתחכך בכתלים ולהפילם על בני אדם, ונתחכך בכותל להנאתו והפילו על האדם ומת, השור פטור מן המיתה, והבעלים משלמים את הכופר. השור פטור מן המיתה, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת הבעלים כך מיתת השור, מה בעלים אין חייבין אם הרגו את הנפש עד שיהרגו בכוונה, כך השור אינו חייב עד שיהרוג בכוונה. והבעלים משלמים את הכופר, דכתיב אם כופר, שהיה יכול לכתוב כופר יושת עליו, מאי אם כופר, לרבות ההורג שלא בכוונה לחיוב כופר
-------------------------------------- משנה ז
שור האישה, שור היתומים, שור האפטרופין, שור המדבר, שור ההקדש, שור גר שמת ואין לו יורשין הרי אלו חייבין מיתה. רבי יהודה אומר, שור המדבר, שור ההקדש, שור גר שמת ואין לו יורשין פטורים מן המיתה, מפני שאין להם בעלים
ר' עובדיה מברטנורא
שור היתומים שאין להם אפוטרופוס
ושור האפוטרופוס השור של יתומים, הוא אלא שעל האפוטרופוס לשמרו
הרי אלו חייבין דשבעה שור כתובים בפרשה בנוגח אדם. חד לגופיה, וששה לששה שוורים הללו
רבי יהודה אומר שור הקדש שור הגר שמת ואין לו יורשים פטורים מן המיתה אפילו נגח ואח"כ הקדיש, נגח ואח"כ מת הגר, היה פוטר ר' יהודה. ואין הלכה כר' יהודה