Baba Kama 4:8-9 - Mishna Yomit

משנה ח

שור שהיה יוצא להיסקל, והקדישו בעליו אינו מוקדש; ואם שחטו, בשרו אסור. ואם עד שלא נגמר דינו, והקדישו בעליו מוקדש; ואם שחטו, בשרו מותר

ר' עובדיה מברטנורא

ואם שחטו אסור
באכילה. דכתיב סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו, ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבילה אסורה באכילה, ומה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, אלא לומר לך שאם קדם ושחטו לאחר שנגמר דינו אסור

הקדישו בעליו מוקדש
ונפקא מינה דאי מתהני מיניה מעל

--------------------------------------
משנה ט

מסרו לשומר חינם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר נכנסו תחת הבעלים: יצא והזיק מועד, משלם נזק שלם; ותם, משלם חצי נזק. קשרו בעליו במוסרה, ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד, חייב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, תם, חייב; ומועד, פטור שנאמר ולא ישמרנו, בעליו, שמור הוא זה. רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה אלא סכין

ר' עובדיה מברטנורא

ונעל בפניו כראוי
בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. והיינו שמירה פחותה

ומועד פטור
מצד העדאה שבו. אבל צד תמות במקומה עומדת. ומשלם חצי נזק כתם. דכתיב ולא ישמרנו גבי מועד. הא שמרו כל דהו פטור מצד העדאה

רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה
למועד, אלא סכין - עד שישחטנו. ושלש מחלוקות בדבר. לר"מ בשמירה פחותה חייב ובמעולה פטור. ולרבי יהודה בשמירה פחותה נמי פטור מצד העדאה שבו. אבל חייב על צד תמות שבו. עד שישמרנו שמירה מעולה. ולר"א במעולה נמי חייב. והלכה כרבי יהודה. ומיהו לכתחלה מצוה, לשחוט שור המועד כדי לסלק ההיזק

Bava Kama4: 8

שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִסָּקֵל, וְהִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו, אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ; שְׁחָטוֹ, בְּשָׂרוֹ אָסוּר. וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ הִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו, מֻקְדָּשׁ; וְאִם שְׁחָטוֹ, בְּשָׂרוֹ מֻתָּר.

[If] a bull was condemned to be stoned, and its owner consecrated it, it is not consecrated; [if] he slaughtered it, its flesh is prohibited. If, before its sentence was passed, its owner consecrated it, it is consecrated; if he slaughtered it, its flesh is per-missible.

Bava Kama4: 9

מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וּלְשׂוֹכֵר — נִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים: מוּעָד, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם; וְתָם, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. קְשָׁרוֹ בְעָלָיו בְּמוֹסֵרָה, וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי, וְיָצָא וְהִזִּיק, אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, חַיָּב; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם חַיָּב; וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו,” וְשָׁמוּר הוּא זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין.

[If] he gave it over to an unpaid guardian, to a borrower, to a paid guardian, or to a renter —- [the latter] is responsible in lieu of the owner: [for] a muad, he pays the full damages; [for] a tam, he pays half the damages. [If] its owner tied it with a rein, or locked [the stall] before it properly, and it went out and damaged, whether it is a tam or a muad, he is liable; [these are] the words of R' Meir. R' Yehudah says: [The owner of] a tam is liable; [the owner of] a muad is exempt, as it is said (Exodus 21:36): and its owner does not watch it, and this one is watched. R' Eliezer says: No guarding it is sufficient except the knife.

Suggestions