משנה ח
שור שהיה יוצא להיסקל, והקדישו בעליו אינו מוקדש; ואם שחטו, בשרו אסור. ואם עד שלא נגמר דינו, והקדישו בעליו מוקדש; ואם שחטו, בשרו מותר
ר' עובדיה מברטנורא
ואם שחטו אסור באכילה. דכתיב סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו, ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבילה אסורה באכילה, ומה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, אלא לומר לך שאם קדם ושחטו לאחר שנגמר דינו אסור
הקדישו בעליו מוקדש ונפקא מינה דאי מתהני מיניה מעל
-------------------------------------- משנה ט
מסרו לשומר חינם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר נכנסו תחת הבעלים: יצא והזיק מועד, משלם נזק שלם; ותם, משלם חצי נזק. קשרו בעליו במוסרה, ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד, חייב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, תם, חייב; ומועד, פטור שנאמר ולא ישמרנו, בעליו, שמור הוא זה. רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה אלא סכין
ר' עובדיה מברטנורא
ונעל בפניו כראוי בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. והיינו שמירה פחותה
ומועד פטור מצד העדאה שבו. אבל צד תמות במקומה עומדת. ומשלם חצי נזק כתם. דכתיב ולא ישמרנו גבי מועד. הא שמרו כל דהו פטור מצד העדאה
רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה למועד, אלא סכין - עד שישחטנו. ושלש מחלוקות בדבר. לר"מ בשמירה פחותה חייב ובמעולה פטור. ולרבי יהודה בשמירה פחותה נמי פטור מצד העדאה שבו. אבל חייב על צד תמות שבו. עד שישמרנו שמירה מעולה. ולר"א במעולה נמי חייב. והלכה כרבי יהודה. ומיהו לכתחלה מצוה, לשחוט שור המועד כדי לסלק ההיזק