Baba Kama 8:1-2 - Mishna Yomit

פרק ח

משנה א

החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער ברפוי בשבת ובבשת בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה צער כואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך רפוי הכהו חייב לרפאותו עלו בו צמחים אם מחמת המכה חייב שלא מחמת המכה פטור חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה חייב לרפאותו חייתה כל צרכה אינו חייב לרפאותו שבת רואין אותו כאילו הוא שומר קשואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו בשת הכל לפי המבייש והמתבייש המבייש את הערום המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבושיו אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין

ר' עובדיה מברטנורא

החובל. וכמה הוא יפה
שאם היה צריך היה מוכר עצמו בעבד עברי, וזה שהזיקו הפסידו ממון זה

כיוצא בזה
לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאבו

צמחין
אבעבועות לבנות

שבת
כל ימי החולי רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין ונותן שכירותו של כל יום, שהרי אין ראוי למלאכה אחרת אפילו בלא חולי, שהרי נקטע ידו ורגלו והוא כבר נתן לו דמיהן

הכל לפי המבייש
אדם קל שבייש בשתו מרובה

והמתבייש
לפי חשיבותו בשתו מרובה. וכולהו חמשה דברים מקרא נפקי. נזק, דכתיב עין תחת עין, ואין לומר עין ממש דכתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים, שאם סימא את עין חברו נותן לו דמי עינו, והיינו עין תחת עין. צער, נפקא לן מפצע תחת פצע דקרא יתירא הוא לחייב על הצער ואפילו במקום נזק. דלא תימא הרי קנה ידו ויש עליו לחתכה, אלא אומרים היה עליו לחתכה בסם וזה חתכה בברזל וצערו, לפיכך משלם את הצער. ריפוי ושבת, רק שבתו יתן ורפא ירפא ודוקא כשהחולי בא מחמת מכה. אבל אם פשע החולה בעצמו ועבר על דברי הרופא, שוב אין המזיק חייב בשבת וריפוי שצריכין מחמת פשיעותא. בושת, דכתיב וקצותה את כפה, ממון. ודין תורה שאין יכולים לדון בשום דין שבעולם אלא דיינים הסמוכים בארץ ישראל, דכתיב עד האלהים יבוא דבר שניהם, ואין נקראים אלהים אלא דיינים הסמוכים בארץ ישראל. אלא שבהלואות ומקח וממכר והקנאות והודאות וכפירות דנין בהם בחוצה לארץ כאילו הם שלוחים של בית דין של ארץ ישראל ושליחותייהו קעבדינן. וזה בלבד בדבר המצוי ויש בו חסרון כיס, וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל שהם מועדים, או שהזיק אדם בבהמה. אבל בהמה שהזיקה אדם, או אדם באדם, אין דנין אותו בחוץ לארץ כלל, אלא מנדין את החובל או את המזיק עד שיעלה עם בעל דינו לארץ ישראל או שיתן דרך פשרה קרוב למה שנראה בעיני הדיין, אבל דבר קצוב אין פוסקים עליו. וכן הדין בכל הקנסות הכתובות בתורה ובכולה תלמודא, אין גובין אותן דייני חוצה לארץ, אלא שמנדין מי שנתחייב בהן כמו שביארנו

-----------------------------
משנה ב

זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם נזק צער רפוי שבת ובשת ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות

ר' עובדיה מברטנורא

ושור אינו משלם אלא נזק
דכתיב איש בעמיתו, ולא שור בעמיתו

ופטור מדמי ולדות
דכתיב כי ינצו אנשים, אנשים ולא שוורים

Bava Kama8: 1

הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים: בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת, וּבְבֹשֶׁת. בְּנֶזֶק — כֵּיצַד? סִמֵּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ, שִׁבֵּר אֶת רַגְלוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק, וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה. צַעַר? כְּוָאוֹ בִשְׁפוּד אוֹ בְמַסְמֵר — וַאֲפִלּוּ עַל צִפָּרְנוֹ, מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה — אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטֹּל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ. רִפּוּי? הִכָּהוּ, חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ. עָלוּ בוֹ צְמָחִים — אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב; שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, פָּטוּר. חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ. חָיְתָה כָּל צָרְכָּהּ, אֵינוֹ חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ. שֶׁבֶת? רוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. בֹּשֶׁת? הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. הַמְבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרֹם, הַמְבַיֵּשׁ אֶת הַסּוּמָא, וְהַמְבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן, חַיָּב. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר. נָפַל מִן הַגַּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ, חַיָּב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבֹּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: ”וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו” — אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן.

[If] one wounds another, he becomes liable to him for five categories: for injury, for pain, for healing, for loss of time, and for disgrace. For injury —- how? [If] he blinded his eye, cut off his hand, [or] broke his leg, we view him as if he were a slave being sold in the market, and appraise how much he was worth and how much he is worth. Pain? [If] he burned him with a spit or with a nail —- even on his fingernail, a place where it does not make a wound —- we appraise how much such a man wishes to take to suffer such pain. Healing? [If] he struck him, he is obligated to heal him. Should blisters arise on him —- if as a result of the wound, he is liable; [if] not as a result of the wound, he is exempt. [If] it healed and [then] relapsed, healed and relapsed, he is liable to heal him. [If] it healed completely, he is not liable to heal him. Loss of time? We view him as though he were a watchman of a cucumber field, since he has already given him the value of his hand or the value of his foot. Disgrace? All depends upon [the status of] the one who disgraced and the one who was disgraced. [If] one disgraces a naked person, disgraces a blind person, or disgraces a sleeping person, he is liable. However, [if] a sleeping person disgraced, he is exempt. [If] one fell off a roof, and injured and disgraced, he is liable for the injury but exempt for the disgrace, as it is said (Deuteronomy 25:11): And she stretches forth her hand and takes hold of his privy organs —- one is not liable for disgrace unless he has intention.

Bava Kama8: 2

זֶה חֹמֶר בְּאָדָם מִבְּשׁוֹר — שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת, וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת; וְשׁוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת.

This is the stringency of a man over a bull —- that a man pays for injury, pain, healing, loss of time, and disgrace, and he pays the value of the young; whereas [the owner of] a bull pays only for injury and is exempt from the value of the young.

Suggestions