Baba Metzia 1:8-2:1

משנה ח

מצא אגרות שום ואגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר מצא בחפיסה או בדלוסקמא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר וכמה אגודה של שטרות שלשה קשורין זה בזה רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה שלשה הלוין מאחד יחזיר למלוה מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות

ר' עובדיה מברטנורא

אגרות שום ששמו בית דין נכסי לוה למלוה בחובו

ואגרות מזון שקבל עליו לזון את בת אשתו. פירוש אחר, שימכרו מקרקע הבעל למזון האשה והבנות

ומיאונין שכותבים בשטר בפנינו מיאנה פלונית בפלוני בעלה. ובקטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאינה צריכה גט

שטרי בירורין זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד שידונו להם

מצא שטרות

בחפיסה חמת של עור קטנה

ודלוסקמא כלי עור שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישם שלא יצטרכו לחפש אחריהם

ותכריך של שטרות שלשה שטרות או יותר כרוכין זה בזה

ואגודה מושכבים זה על זה, ארכו של זה על ארכו של זה

הרי זה יחזיר דדבר שיש בו סימן הוא, שהכלי סימן כשיאמרו הבעלים בכלי פלוני מצאת אותם. וכן תכריך ואגודה סימן הוא

אחד הלוה משלשה אם שלשה שטרות של לוה אחד הן שלוה משלשה בני אדם. יחזירם המוצא ללוה, דודאי מידו נפלו, שאם מידם נפלו מי קבצם למקום אחד. ודוקא שהשטרות מקוימים בבית דין. אבל אם אינם מקוימים חיישינן דלמא לקיימינהו הוליכום שלשה המלוים אצל סופר הדיינים ונפלו מיד הסופר. ואין לחוש שמא לאחר שקיימו אותם נפלו מיד הסופר, דלא משהי איניש קיומיה בידא דספרא. ואם שלשה לוים הם, שלוו מאדם אחד. יחזירם המוצא למלוה שהדבר ידוע שממנו נפלו. ואם היו שלשתן כתיבת סופר אחד, חיישינן שמא מיד הסופר נפלו ולא לוו מעולם, ולפיכך לא יחזיר

מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו אצלו. אם הלוה הפקידו אצלו או המלוה, או שמא מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם

יהא מונח בידו, ולא יחזיר לא לזה ולא לזה

ואם יש עמהן סמפון המוצא בין שטרותיו שובר שנכתב על אחד משטרותיו

יעשה מה שבסמפון והשטר בחזקת פרוע. ואע"פ שהיה ראוי לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה לא ביד המלוה, אמרינן האמינו הלוה למלוה. ואמר למחר תנהו לי ושכח. והוא שמצא המלוה השטר הזה שנכתב עליו השובר, בין השטרות קרועים, אע"פ שלא נקרע

---------------------- פרק ב

משנה א

אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין מעות מפוזרות כריכות ברשות הרבים ועגולי דבילה ככרות של נחתום מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר וגיזי צמר הבאות ממדינתן ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אין חייב להכריז

ר' עובדיה מברטנורא

אלו מציאות. מצא פירות מפוזרים סתמן נתייאשו הבעלים והפקר הם

מעות מפוזרות הואיל ואין להם סימן ניכר, כבר איאושי איאוש והפקר הן. והיינו טעמא דכולהו

כריכות עמרים קטנים

ברה"ר שהכל דשין עליהם, ואפילו היה בהן סימן, נפסד

של נחתום אין בהם סימן, שכולם שוים. אבל של בעל הבית יש להם סימן

הבאות ממדינתן לאפוקי הבאות מבית האומן, כדקתני סיפא

ולשונות של ארגמן צמר צבוע ארגמן, ומשוך כמין לשון

מצא עיגול של דבלה

אנפריא כלים חדשים שלא שבעתן העין ואין לבעלים בהם טביעת עין. שפעמים שמחזירים אבדה בטביעות עינא, כגון לצורבא מרבנן דלא משני בדבוריה. ואלו הכלים שידוע שאין לבעליהן בהן טביעות עין אינו חייב להכריז. והלכה כר"ש בן אלעזר. ואימתי בזמן שמצאן אחד אחד. אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז, דמנינא הוי סימן. והמוצא מציאה בסרטיא ופלטיא גדולה בעיר שרובה נכרים, אפילו דבר שיש בו סימן אינו חייב להכריז. ובעיר שרובה ישראל, חייב להכריז