Baba Metzia 2:10-11 - Mishna Yomit

משנה י

מצאה ברפת אין חייב בה ברשות הרבים חייב בה ואם היתה בית הקברות לא יטמא לה אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר עזוב תעזוב הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו אם היה זקן או חולה חייב מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון רבי שמעון אומר אף לטעון רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו

ר' עובדיה מברטנורא

מצאה ברפת
אע"פ שאינה משתמרת בה כגון שאינה נעולה

ואם היתה בבית הקברות
והוא כהן. לא יטמא לה. שהשבת אבדה עשה, השב תשיבם לאחיך. ובטומאת כהן, עשה דקדושים יהיו ולא תעשה דלנפש לא יטמא בעמיו ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה

או שאמר לו אל תחזיר
והאבידה במקום שמצוה להחזיר. הרי זה לא ישמע לו. דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, שאם אביך אומר לך חלל את השבת אל תשמע לו. וכן בשאר כל המצות

הלך וישב לו
בעל החמור

מצוה מן התורה לפרוק
בחנם

אבל לא לטעון
בחנם. אלא בשכר

ר"ש אומר אף לטעון
בחנם. ואין הלכה כרבי שמעון

רבי יוסי הגלילי אומר וכו
ואין הלכה כרבי יוסי

-------------------------------------------
משנה יא

אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת אבדתו ואבדת רבו שלו קודמת אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא ואם אביו חכם של אביו קודמת היה אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו היה אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו ואם היה אביו חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו

ר' עובדיה מברטנורא

אבדתו קודמת
דאמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון, הזהר שלא תהיה אתה אביון

של רבו קודמת
והוא שיהיה רבו מובהק, שלמד רוב חכמתו ממנו. וכן כל הנך רבו דאמרינן במתניתין שקודמין לאביו, אינן אלא ברבו מובהק

Bava Metzia2: 10

מְצָאָה בְּרֶפֶת — אֵינוֹ חַיָּב בָּהּ; בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — חַיָּב בָּהּ. וְאִם הָיְתָה בֵית הַקְּבָרוֹת — לֹא יִטַּמֵּא לָהּ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו: ,,הִטַּמֵּא”, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: ,,אַל תַּחֲזִיר” — לֹא יִשְׁמַע לוֹ. פָּרַק וְטָעַן, פָּרַק וְטָעַן, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים — חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,עָזֹב תַּעֲזֹב”. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, וְאָמַר: ,,הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רְצוֹנְךָ לִפְרֹק — פְּרֹק!” — פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,עִמּוֹ”. אִם הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה — חַיָּב. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק, אֲבָל לֹא לִטְעֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף לִטְעֹן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אִם הָיָה עָלָיו יָתֵר עַל מַשָּׂאוֹ — אֵין זָקוּק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,תַּחַת מַשָּׂאוֹ” — מַשּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ.

[If] he finds it in a stable, he is not responsible for it; in a public domain, he is responsible for it. If it is [in] a graveyard, he may not contaminate himself for it. If his father says to him: “Contaminate yourself,” or he says to him: “Do not re-turn [it],” he should not obey him. [If] he unloaded and loaded, unloaded and loaded —- even four or five times —- he is obligated, as it is said (Exodus 23:5): “You shall surely help.” [If] he walked away and sat down, and said: “Since the commandment is [incumbent] upon you, if you want to unload, unload,” he is exempt, as it is said (ibid.): “With him.” If he is old or sick, he is obligated. It is a commandment in the Torah to unload, but not to load. R’ Shimon says: Even to load. R’ Yose the Galilean says: If it bore more than its [proper] burden, he is not bound to him, for it is said (ibid.): “under its burden” —- a burden which it can bear.

Bava Metzia2: 11

אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו — אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת; אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ — שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ — שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו — הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ, שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה — מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אָבִיו חָכָם — שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשּׂאוֹי — מַנִּיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶּׁבִי — פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו חָכָם — פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ.

[Between] his own lost article and his father’s lost article —- his own lost article takes precedence; [between] his own lost article and his teacher’s lost article —- his own takes precedence. [Between] his father’s lost article and his teacher’s lost article —- his teacher’s takes precedence, for his father brought him into this world, whereas his teacher —- who taught him wisdom —- brings him into the life of the World to Come. If his father is a scholar, however, his father’s takes precedence. [If] his father and his teacher were carrying a load, he should put down his teacher’s, and afterwards put down his father’s. [If] his father and his teacher were in captivity, he should ransom his teacher, and afterwards ransom his father. If his father was a scholar, however, he should ransom his father, and afterwards ransom his teacher.

Suggestions