Baba Metzia 4:9-10 - Mishna Yomit

משנה ט

אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם רבי שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן יש להן אונאה ושאינו חייב באחריותן אין להן אונאה רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא את אלו

ר' עובדיה מברטנורא

אלו דברים שאין להם אונאה וכו
דאמר קרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות. דכתיב וכי תמכרו ממכר, דבר שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאינם עומדים אלא לראיה שבהן. הקדשות, אמר קרא אחיו, אחיו ולא הקדש

לא תשלומי כפל
דכתיב בטוען טענת גנב על כל דבר פשע, כלל. על שור על חמור וכו', פרט. על כל אבדה, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין. יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. יצאו שטרות שאע"פ שהם מיטלטלין אין גופן ממון. הקדשות, אמר קרא רעהו, רעהו ולא הקדש

ולא תשלומי ארבעה וחמשה
אם גנב וטבח ומכר שור או שה של הקדש. דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה לשה וארבעה לשור, דכיון דאמעיט מכפל, בציר להו חדא, שהכפל בטובח ומוכר בכלל תשלומי ארבעה וחמשה הן

נושא שכר אינו משלם
דכתיב כי יתן איש אל רעהו, כלל. חמור או שור או שה, פרט. וכל בהמה לשמור, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וכו'. הקדשות, אמר קרא רעהו, ולא הקדש

קדשים שחייב באחריותן
אמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה

יש להם אונאה
דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה, דיליה היא, ואל תונו איש את אחיו קרינא ביה

ושאינו חייב באחריותן
כגון דאמר הרי זו

אף המוכר ספר תורה
לפי שאין קץ לדמיה

מרגלית ובהמה
מפני שאדם רוצה לזווגן. מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו לצמדו עמו בעול שאם בא להצמיד תחת העול שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא, וכן מרגלית נאה למלאות עם חברתה בזהב מן היחידית. ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' שמעון

-----------------------------------
משנה י

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו

ר' עובדיה מברטנורא

כך אונאה בדברים
שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זה נאמר באונאת דברים שאין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של מדבר שיודע אם לרעה מתכוין אם לטובה

Bava Metzia4: 9

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה: הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין לָהֶן תַשְׁלוּמֵי כֵפֶל, וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן — יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה; וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן — אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה, וּמַרְגָּלִית — אֵין לָהֶם אוֹנָאָה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ.

The following things are not governed by [the law of] fraud: Slaves, deeds, land, and consecrated articles. [The rule of] two-fold payment does not [apply] to them, nor [that of] the fourfold and fivefold payment. An unpaid shomer need not take an oath, nor need a paid shomer pay. R’ Shimon says: Consecrated articles for which one is responsible are governed by [the law of] fraud; but those for which he is not responsible are not governed by [the law of] fraud. R’ Yehudah says: Also one who sells a Torah scroll, an animal, or a pearl is not governed by [the law of] fraud. They said to him: They stated only these.

Bava Metzia4: 10

כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ: ,,בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה?” וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה — לֹא יֹאמַר לוֹ: ,,זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים!” אִם הוּא בֶן גֵּרִים — לֹא יֹאמַר לוֹ: ,,זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ!”, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,וְגֵר לֹא־תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ”.

Just as there is wronging in buying and selling, so is there wronging with words. One shall not say to another: “How much does this article cost?” if he does not wish to purchase [it]. If he was a penitent, he shall not say to him: “Remember your former deeds!” If he was the son of proselytes, he shall not say to him: “Remember your ancestors’ deeds!” for it is said (Exodus 22:20): You shall neither wrong a proselyte nor oppress him.

Suggestions