Baba Metzia 5:1-2

פרק ה


משנה א


איזהו נשך ואיזהו תרבית איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטין בשלשים דינרין אמר לו תן לי חטי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו


ר' עובדיה מברטנורא


איזהו נשך. שהוא נושך
דשקל מיניה מאי דלא יהיב ליה


המרבה בפירות
המרבה שכר לעצמו בפירות. ובין בהלואת כסף ובין בהלואת פירות הוי רבית. שהרי מתרבה ממונו. אלא דבסיפא, רבית דרבנן קמפרש שהוא דרך מקח וממכר


דינר זהב
עשרים וחמשה דינרי כסף


וכן השער
כך היו נמכרין בעיר. והותר לו לתת מעות עכשיו על מנת ליתן לו זה חטין כל ימות השנה בדמים הללו כשיעור מעותיו ואע"פ שעכשיו אין לו חטין, דתנן בפרקין יצא השער פוסקין, אע"פ שאין לזה יש לזה, ויכול המוכר הזה לקנותם עתה במעות הללו


עמדו חטין בשלשים דינרין אמר לו תן לי חיטי
וזה מותר אם נתן לו חטין. אבל אם פסק לתת לו בהן יין, אסור, שמא יוקיר היין, הואיל ואין לו יין. ואע"פ שפוסק עמו כשער היין של עכשיו וכבר יצא השער, הואיל ואינו נותן לו דמים שנוכל לומר יכול הוא לקנות יין בדמים שקבל אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב ולפסוק על החוב יין, אסור אם יין אין לו. דאי הוה ליה יין, הוי קנוי לו מעכשיו לזה שבא לפסוק על החוב יין, וכי אייקר ברשותיה אייקר


------------------------
משנה ב


המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה ואם של חדש בחדש בסלע לחדש מותר מכר לו את שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז אם לגורן בשנים עשר מנה אסור


ר' עובדיה מברטנורא


מרבין על השכר
בשכר המתנת מעות השכירות


ואין מרבין על המכר
בשכר המתנת המקח. וטעמא, משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דהוו להו שתים עשרה סלעים אין זה שכר המתנת מעות, שהרי לא נתחייב לשלם לו שכירות עד סוף החודש, והאי דאמר ליה אם עכשיו תתן לי הרי היא שלך בעשר סלעים, אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגר ליה בפחות משויה. אבל גבי מכר משמשך המקח דינו ליתן המעות, וכי אמר ליה אם מעכשיו תתן הרי היא לך באלף זוז, הן הן דמיה, וכי מטפי עלייהו לגורן, שכר המתנת מעות הוא


מכר לו את השדה וכו
והוא הדין מטלטלין וכל סחורה אם מכר לו יותר משויה בשכר המתנת מעות, אסור, והוי אבק רבית מדבריהם. וכל אבק רבית אם נתן אינה יוצאה בדיינים. דאילו רבית קצוצה דאורייתא יוצאה בדיינים


Bava Metzia5: 1
אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית? אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ? הַמַּלְוֶה סֶלַע בַּחֲמִשָּׁה דִינָרִין, סָאתַיִם חִטִּין בְּשָׁלשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא ,,נוֹשֵׁךְ”. וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית? הַמַּרְבֶּה בְפֵרוֹת. כֵּיצַד? לָקַח הֵימֶנּוּ חִטִּין בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר, וְכֵן הַשַּׁעַר. עָמְדוּ חִטִּין בִּשְׁלשִׁים דִּינָרִין, אָמַר לוֹ: ,,תֶּן לִי חִטַּי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְמָכְרָן וְלִקַּח בָּהֶן יָיִן”. אָמַר לוֹ: ,,הֲרֵי חִטֶּיךָ עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלשִׁים דִּינָרִין, וַהֲרֵי לְךָ אֶצְלִי בָהֶן יָיִן”; וְיַיִן אֵין לוֹ.
What is interest and what is increase? What is interest? [If] one lends a sela for five dinars, [or] two se’in of wheat for three, because he “bites.” And what is increase? One who increases through produce. How? [If] he purchased wheat from him at [the rate of] a golden dinar per kor, and that was the market price. [Then] wheat rose to thirty dinars, [and] he said to him: “Give me my wheat, for I wish to sell it and purchase wine for it.” He replied: “Your wheat shall be considered [a debt of] thirty dinars upon me, and you have [a claim of] wine upon me for them”; but he has no wine.
Bava Metzia5: 2
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ — לֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית.  מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר, וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר. כֵּיצַד? הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת חֲצֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ: ,,אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי — הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לַשָּׁנָה, וְאִם שֶׁל חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ — בְּסֶלַע לַחֹדֶשׁ” — מֻתָּר. מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ: ,,אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי — הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּאֶלֶף זוּז; אִם לַגֹּרֶן — בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה” — אָסוּר.
[If] one lends to another, he may not dwell in his courtyard gratis, nor may he rent it from him for less, because it is increase.  The rent may be increased, but the sale price may not be increased. How? [If] he rented him his courtyard, and said to him: “If you pay me now, you may have it for ten selaim per year, but if [you pay] for each month in its month, [you must pay] a sela per month,” it is permissible. [If] he sold him his field, and said to him: “If you pay me now, it is yours for a thousand zuz, [but] if at the time of threshing, [I give it to you] for twelve maneh,” it is prohibited.