Baba Metzia 5:7-8 - Mishna Yomit

משנה ז

אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין ואף על פי שאין לזה יש לזה היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצים של יוצר ועל הסיד מששקעו בכבשן ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה רבי יוסי אומר אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה וחכמים מתירין ופוסק עמו כשער הגבוה רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול לומר תן לי כזה או תן לי מעותי

ר' עובדיה מברטנורא

היה הוא תחלה לקוצרים
ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער

פוסק עמו
באיזה שער שירצה. דכיון דיש לו אין כאן רבית, דמעכשיו אותו גדיש קנוי לו. ואע"ג דלא משך, כיון דכי אין לו נמי לא הוה אלא אבק רבית דרבנן, כי יש לו לא גזור

על העביט
כלי גדול שצוברים בו את הענבים לפני דריכה והם מתחממים להוציא יינם יפה. ושל זיתים קרוי מעטן

על הבצים של יוצר
אם הכניס עפר ועשאו בצים לעשות מהן קדרות, פוסק עמו על הקדירות באיזה שער שירצה, ואע"פ שלא יצא השער

ועל הסיד
פוסק עמו באיזה שער שירצה משישקענו בכבשן העצים והאבנים לשרוף ולעשות מהן סיד

וחכמים מתירין
איכא בין חכמים לת"ק, דת"ק כל ימות השנה קאמר. ופליג עליה רבי יוסי ואמר לא שנא ימות החמה ולא שנא ימות הגשמים עד שיהיה לו למוכר זבל באשפות. וחכמים מתירין דוקא בימות החמה, שאע"פ שאין לו, יש לאחרים, שהכל יש להן זבל שכבר נרקב ונשוף בימות הגשמים. אבל בימות הגשמים לא. והלכה כחכמים

כשער הגבוה
אם יפחות השער ממה שהוא עכשיו, תתן לי כשער הזול. גבוה, היינו בזול שנותנין פירות גבוהים ורבים בדמים מועטים

תן לי כזה או תן לי מעותי
שהרי לא משך ויכול לחזור בו, ואפילו מי שפרע ליכא הואיל ולא נתן מעותיו על מנת לקבל עכשיו אלא לאחר זמן, ובתוך כך נשתנה השער, סתם דעתיה דאינש אתרעא זילא פסיק. ואין הלכה כרבי יהודה

-------------------------------
משנה ח

מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע אבל לא לאכול שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין לזרע ביוקר והוזלו או בזול והוקרו נוטל מהן כשער הזול ולא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו

ר' עובדיה מברטנורא

חטין בחטין לזרע
סאה בסאה מותר להלוות לאריס דוקא כשרוצה לזרעו. וטעמו, דבאתרא דאריס הוא שנותן הזרע, אם אין לו זרע לזרוע השדה יסלקנו בעל הבית, וכשלוה האריס מבעל הבית וזורע וכשיוקירו חטין יתן חטין, אין זו הלואה, אלא הרי הוא כיורד לתוכה מעכשיו על מנת שיטול בעל הבית הזרע תחלה מחלק שיגיע לאריס והאריס יטול השאר שכר טרחו, ועל מנת כן ירד שיטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע, ואין כאן רבית

שהיה רבן גמליאל
כלומר, לכך הוצרך לשנות משנה זו, לפי שהיה רבן גמליאל מחמיר שאם הוזלו נוטל כשער הזול, ואשמעינן מתניתין לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו

Bava Metzia5: 7

אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר — פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה — יֵשׁ לָזֶה. הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים — פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים, וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר, וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשִּׁקְּעוֹ בַכִּבְשָׁן. וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לּוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה; וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּפוֹסֵק עִמּוֹ כַשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ כַשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר: ,,תֶּן לִי כָזֶה, אוֹ תֶּן לִי מְעוֹתָי”.

A price for produce may not be fixed until the market price is known. When the market price is known, a price may be fixed, and although this one does not have, someone else does have. [If] he was the first of the reapers, he may fix a price with him on the stack of grain, or on the vat of grapes, or on the vat of olives, or on the clay balls of a potter, or on lime after it has been sunk into the kiln. He may fix a price on manure all the days of the year. R’ Yose says: A price may not be fixed on manure unless he had manure in the dung heap; the Sages, however, permit [it]. He may fix a price with him at the best rate. R’ Yehudah says: Although he did not stipulate with him at the best rate, he may say: `Give me at such [a price], or give me my money.”

Bava Metzia5: 8

מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִּין בְּחִטִּין — לְזֶרַע, אֲבָל לֹא לֶאֱכֹל. שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַלְוֶה אֶת אֲרִיסָיו חִטִּין בְּחִטִּין לְזֶרַע; בְּיֹקֶר וְהוּזְלוּ, אוֹ בְזֹל וְהוּקְרוּ — נוֹטֵל מֵהֶן כְּשַׁעַר הַזֹּל, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהֲלָכָה כֵן, אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ.

A person may lend his sharecroppers wheat for wheat —- for sowing, but not for eating. For Rabban Gamliel would lend his sharecroppers wheat for wheat for sowing, [and if he lent them] at a high price and it became cheap, or [if he lent them] at a cheap price and it became expensive, he would take from them at the cheap price —- not because the law is so, but because he wished to be stringent with himself.

Suggestions