Baba Metzia 6:8-7:1 - Mishna Yomit

משנה ח

המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע ר' אליעזר אומר זה וזה ישבע ותמה אני אם יכולין זה וזה לישבע

ר' עובדיה מברטנורא

בין שומר חנם ובין שומר שכר ישבע
קא סלקא דעתיה ישבע שלא פשע ויפטר

רבי אליעזר אומר זה וזה ישבע וכו
כלומר, אף אני שמעתי מרבותי כר' מאיר דזה וזה ישבע, אבל תמה אני על זה ועל זה היאך נפטרין בשבועה, דשומר שכר היאך פטור בשבועה דלא פשע, הא בלא פשיעה נמי חייב, שאין זה אונס אלא דומיא דגניבה ואבידה שהן קרובים לפשיעה ולאונס. ועוד, אי שלא במקום מדרון נשברה, אפילו שומר חנם היכי מצי משתבע שלא פשע, הא ודאי פשיעה היא. ור"מ סבר, שבועה זו לא מן הדין היא אלא תקנת חכמים היא, שאם אי אתה פוטר המעביר חבית ממקום למקום מן התשלומין ע"י שבועה זו, אין לך אדם שיעביר חבית לחבירו ממקום למקום לפיכך תקנו שישבע שלא בכוונה שברתיה ויפטר

-------------------------------------
פרק ז

משנה א

השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך לומר הכל כמנהג המדינה

ר' עובדיה מברטנורא

השוכר את הפועלים. אינו רשאי לכופן
ואע"ג דטפא להו אאגרייהו משאר פועלים, לא מצי אמר להו האי דטפאי לכו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי, דאמרי ליה האי דטפאת לן אדעתא דעבדינן לך עובדתא שפירתא

במתיקה
לפתן

הכל כמנהג המדינה
הכל לאתויי דוכתי דנהיגי פועלים למיכל ולמשתי בצפרא בביתו של בעל הבית קודם שיצאו למלאכתם, דאי אמר להו בעל הבית קדימו לעבידתייכו בשדה ואביא לכם מאכלכם שם, אמרי ליה לא, אלא עתה נאכל בבית קודם שנצא השדה כמנהג המדינה

מעשה ברבי יוחנן בן מתיא
בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם פסק להם מזונות מזונות, ריבה להם, כלומר, כיון דלא הוה צריך לאתנויי שהרי ממנהג המדינה היו אוכלים, ואתני בהדייהו ליתן להם מזונות, מזוני יתירי קאמר, ומעשה נמי ברבי יוחנן וכו

בשעתו
בעת מלכותו דמלך והדיוט הוה

שהם בני אברהם יצחק ויעקב
וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה, דאילו אברהם שלשה פרים לשלשה אנשים, ובסעודת שלמה יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים

עד שלא יתחילו במלאכה
דאין כאן אלא דברים. דאילו משיתחילו לא תוכל לחזור

רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל

Bava Metzia6: 8

הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר — יִשָּׁבֵעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבַע:

[If] one moves a cask from one place to another and breaks it, whether he is an unpaid shomer or a paid shomer, he must swear. R’ Eliezer says: [Indeed] both must swear, but I wonder whether both can swear.

Bava Metzia7: 1

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר לָהֶם לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב — אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכוּפָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן — יָזוּן; לְסַפֵּק בִּמְתִיקָה — יְסַפֵּק; הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ: ,,צֵא שְׂכֹר לָנוּ פוֹעֲלִים”. הָלַךְ וּפָסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ: ,,בְּנִי, אֲפִלּוּ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִשְׁעָתוֹ, לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶן, שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב. אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם: ,עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם עָלַי אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבָד› ”. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר; הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

[If] one hired laborers and ordered them to work early and late —- [in] a place where it is customary not to work early or not to work late, he has no right to compel them. [In] a place where it is customary to give [the workers] food, he must give [them] food; to provide relish, he must provide relish; everything [must be done] according to the local custom. It once happened that R’ Yochanan ben Massia said to his son: “Go out [and] hire laborers for us.” He went, and agreed to give them food. When he came to his father, he said to him: “My son, even if you prepare for them [a meal] like Solomon’s ban-quet in his time, you have not discharged your duty toward them, for they are children of Abraham, Isaac, and Jacob. Rather, before they start work, go out and say to them: `On condition that you have no claim upon me other than bread and beans.’ ” Rabban Shimon ben Gamliel says: He did not have to say [it]; everything is according to the local custom.

Suggestions