פרק ט
משנה א
מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים בנים יירשו והבנות יזונו נכסין מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון
ר' עובדיה מברטנורא
מי שמת. שהנכסים מרובים כדי שיזונו הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות
שהנכסים מועטין שאין בהם כשיעור זה
בשביל שאני זכר הפסדתי בתמיהה. אלא לא אפסיד וניזון כולנו יחד. ואין הלכה כאדמון. ועשו אלמנה אצל הבת בנכסים מועטים, כבת אצל האחין, מה בת אצל האחין הבת ניזונת והבנים ישאלו על הפתחים, אף אלמנה אצל הבת האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים
------------------------------------ משנה ב
הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים מרובים הזכרים דוחין אותו אצל נקבות נכסין מועטין הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים אם זכר מנה אם נקבה מאתים ילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה והנקבה נוטלת מאתים ילדה טומטום אינו נוטל אם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה יטול ואם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל
ר' עובדיה מברטנורא
וטומטום ספק זכר ספק נקבה
הזכרים דוחין אותו אצל הנקבות דאמרי ליה אייתי ראיה דזכר את ושקול
הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים דאמרי ליה אייתי ראיה דנקבה את ותיזון עמנו
ילדה זכר נוטל מנה ואע"ג דקיימא לן המזכה לעובר לא קנה, הכא בשכיב מרע שזכה לבנו קנה, שדעתו של אדם קרובה אצל בנו
ילדה זכר ונקבה תאומים יחד
ילדה טומטום אינו נוטל האי מתניתין אדחיא לה, והלכתא שטומטום נוטל כפחות שבשניהם
יורש את הכל דלא תימא בריה בפני עצמה הוא ולאו בר ירושה הוא, קמשמע לן