משנה ו עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה
ר' עובדיה מברטנורא
בין השמשות בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה
פי הארץ לבלוע קורח ועדתו
ופי הבאר בארה של מרים שהיתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות. ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר עלי באר ענו לה
פי האתון בין השמשות נגזר עליה שתדבר עם בלעם
והקשת לאות ברית שלא יהיה עוד מבול
והמן שירד לישראל ארבעים שנה במדבר
והמטה שנעשו בו האותות. ושל סנפרינון היה
והשמיר כמין תולעת, ברייתו כשעורה. כשהיו מראים אותו על האבנים הרשומות בדיו, הן נבקעות מאליהן. ובו פיתחו אבני האפוד והחושן, דכתיב בהו במלואותם
הכתב צורת האותיות שהיו חקוקים בלוחות
והמכתב שהיו נקראים מכל הארבעה צדדים
והלוחות של סנפרינון היו, ארכן ששה, ורחבן ששה, ועוביין שלשה. כאבן אחת שארכה ורחבה ועוביה שוין. ונחלקה לשנים ונגללים היו וחצובים מגלגל חמה
אף המזיקין אלו השדים. שלאחר שברא הקב"ה אדם וחוה היה מתעסק בבריאתן, וכשברא רוחותיהן לא הספיק לברוא גופותן עד שקדש היום, ונשארו רוחות בלא גוף
ואילו של אברהם אבינו נגזר עליו בין השמשות שיהיה נאחז בסבך בקרניו בשעת העקידה
אף צבת בצבת עשויה תרגום מלקחיה צבתהא. הצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת, וראשונה מי עשאה, על כרחך מאליה נעשית בידי שמים, ונבראת בין השמשות. וזה נדחה בגמרא בפרק מקום שנהגו, ואמרו, אפשר שהצבת הראשונה נעשית בדפוס שהתיכו הנחושת באש והציקוהו בתוך הדפוס ונעשית הצבת מיד
------------------------------------------------
משנה ז שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב שואל כענין ומשיב כהלכה ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודה על האמת וחלופיהן בגולם
ר' עובדיה מברטנורא
גולם לשון גולמי כלים, שלא נגמרה מלאכתן. כך אדם שאינו נגמר בדעתו לא במדות ולא בחכמה קרוי גולם
אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה שכן מצינו באלעזר ואיתמר שלא רצו לדבר בפני אביהן כשקצף עליהם משה, והשיב אהרן
ואינו נכנס לתוך דברי חבירו שלא. דכתיב שמעו נא דברי, המתינו לי עד שאדבר. קל וחומר להדיוט
ואינו נבהל להשיב כדי שתהא תשובתו כהלכה. וכן באליהוא הוא אומר כתר לי זעיר ואחוך
שואל כענין ומשיב כהלכה לדבר אחד הוא נמנה כאן. והכי פירושו, התלמיד שואל כענין כלומר באותו ענין שהם עסוקים בו, ואז הרב משיב כהלכה. אבל אם ישאל התלמיד שלא כענין, הוא מביא לרב שישיב שלא כהלכה. על דרך שאמר רבי חייא לרב כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי. וכן אתה מוצא באנשים אשר היו טמאים לנפש אדם שראו את משה עוסק בהלכות הפסח ושאלו לו באותו ענין
ואומר על ראשון ראשון וכן מצינו בהקב"ה שאמר לו משה מי אנכי כי אלך אל פרעה, היא הראשונה. וכי אוציא את בני ישראל, הרי שניה. והשיבו הקב"ה על הראשונה כי אהיה עמך, ועל השניה, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים
ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. ומצינו באנשי חרן כששאל מהם יעקב השלום לו, אמרו לו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן, כלומר, זה אנו יודעים, ואם תשאל יותר, הנה רחל בתו באה עם הצאן והיא תגיד לך, כי אנחנו לא ידענו יותר מזה
ומודה על האמת ואע"פ שיכול להעמיד את דבריו על ידי טענות שבידו. וכן מצינו במשה, כשסלקו אהרן ואמר לו, אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות, וישמע משה וייטב בעיניו, הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא שמעתי ושכחתי
וחלופיהן בגולם חלוף הדברים הללו שבחכם הם בגולם