משנה ג
כבשים בני שנה ואילים בני שתים וכולם מיום ליום בן שלשה עשר חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ר"ט קורהו פלגס בן עזאי קורהו נוקד ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא הקריבו מביא עליו נסכי איל ולא עלה לו מזבחו בן י"ג חדש ויום אחד הרי זה איל
ר' עובדיה מברטנורא
מיום ליום נולד באחד באלול, לא שלמה לו שנה עד אחד באלול של שנה שניה. דבתר שנתו אזלינן ולא בתר שנים של מנין העולם. ואם נתעברה שנה, נתעברה לו. וכן באילים בני שתים
אינו כשר לא לאיל דאינו נחשב איל עד שיכנס שלשים יום משנה שניה לו
פלגס לשון פלג. כלומר ממוצע בין זה לזה, יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא
נוקד לשון אשר היה בנוקדים שפירושו בעלי הצאן
פרכדיגמא למטבע שנפסל קורין כן בלשון יוני. אף זה נפסל מתורת איל ומתורת כבש
מביא עליו נסכי איל שלישית ההין. ונפקא לן מדכתיב או לאיל, לרבות את הפלגס לנסכי איל
------------------------- משנה ד
חטאות הצבור ועולותיהן חטאת היחיד ואשם נזיר ואשם מצורע כשרין מיום שלשים והלאה ואף ביום שלשים ואם הקריבום ביום שמיני כשרים נדרים ונדבות הבכור והמעשר והפסח כשרים מיום השמיני
ר' עובדיה מברטנורא
חטאות הצבור כגון שעירי ראשי חדשים ושל מועדות ועולותיהן, כולהו בני שנה נינהו
חטאת היחיד כשבה או שעירה
ואם הקריבום ביום השמיני כשרים דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה, ונאמר בבכור ביום השמיני תתנו לי, מה בכור עשה יום שמיני כשמיני והלאה, אף בשאר קרבנות עשה יום שמיני כשמיני והלאה. מיהו במידי דחובה מצוה מן המובחר להביא מיום שלשים ואילך
והפסח אע"ג דחובה הוא, לא חשו חכמים, משום דנסבי לפי נפשות, שלא יבוא לידי נותר כיון שאינו נאכל אלא לחבורה אחת