Parah 4:3-4

משנה ג

שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש או בגבבה כשרה הפשיטה ונתחה כשרה שחטה על מנת לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשרה ר"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה

ר' עובדיה מברטנורא

שרפה שלא בעצים שהצית האור בגופה של פרה

כשרה שלא נכתב בתורה עצים, אלא ושרף סתם

או בכל העצים שלא שרפה בארזים ארונים וברושים ועצי תאנה השנויים בפרקין דלעיל

הפשיטה ונתחה כשרה דאת עורה ואת בשרה כתיב, בין בהפשט וניתוח בין במחובר

על מנת לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה דוקא לאכול ולשתות הוא דמכשיר תנא קמא, דבכל הקרבנות נמי כי האי גוונא כשר, כדתנן בפרק כל הפסולים חשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול, כשר, כגון מאכילת מזבח לאדם. אבל חשב על מנת להזות מדמה למחר, פסל תנא קמא, דחטאת קרייה רחמנא. ור' אליעזר סבר דאין מחשבה פוסלת בפרה כלל, אפילו בהזאות. ואזדא לטעמיה דבשלא לשמה מכשיר בריש פירקין, שאין לה דין מדיני קדשים, הואיל והיא נעשית בחוץ. ואין הלכה כרבי אליעזר

---------------------------------- משנה ד

כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים ופוסלים אותה במלאכה אירע בה פסול בשחיטתה אינה מטמאה בגדים אירע בה בהזייתה כל העוסק בה לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים נמצאה חומרה קולה לעולם מועלין בה ומרבין לה עצים ומעשיה ביום ובכהן המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר

ר' עובדיה מברטנורא

כל העסוקין בפרה אדומה, באחת מכל עבודותיה, בין בתחילה בין באמצע בין בסוף

מטמאין בגדים דכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמוך ליה וכיבס בגדיו הכהן, ובשריפתה כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו, ואם המשליך את האזוב מטמא בגדים, השורף לא כל שכן, אלא בא הכתוב ולימדך על כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהיו טעונים כבוס בגדים

ופוסלים אותה במלאכה דכתיב ושחט אותה, ולא שיעשה מלאכה אחרת עמה בשעת שחיטתה. וכן בשריפתה כתיב ושרף את הפרה ולא שיעשה מלאכה אחרת עם שריפתה, למדנו שמלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתיעשה אפר

אירע בה פסול בשחיטתה לא שנתנבלה בשחיטה, דא"כ מטמאה בגדים משום נבילה. אלא פסול מחמת מלאכה, דומיא דאירע בה פסול בהזאתה

אינה מטמאה בגדים דכיון דשחיטתה בפסול, אם כן לא נעשה בה עדיין לשם פרה כלום בכשרות. אבל אירע בה פסול בהזאה, כבר נעשית השחיטה בהכשר

לעולם מועלין בה הנהנה ממנה בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה, חייב קרבן מעילה, עד שתיעשה אפר. אבל לאחר שנעשית אפר, אין באפר משום מעילה, דכתיב חטאת היא. חטאת, מלמד שמועלין בה. היא, בה מועלין, באפרה אין מועלין

ומרבין לה עצים נמי דוקא עד שתיעשה אפר

ומעשיה ביום בתוספתא מפרש, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש. שיכולים לאסוף אפר הפרה בלילה, ולשאוב המים מן הבאר והוא הנקרא מילוי, ולשים בתוכה האפר והוא הנקרא קידוש, כל זה מותר לעשות בלילה. וכל מעשה פרה, בכהן, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש וההזאה, שהם כשרים בזר. אסיפת אפרה, דכתיב ואסף איש טהור, מלמד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ובהזאה הוא אומר והזה הטהור על הטמא, בין שהוא כהן בין שאינו כהן

והמלאכה פוסלת במים דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא מה חטאת נפסלת במלאכה כדכתבינן לעיל, כך מים נפסלים במלאכה משעת המילוי

עד שיטילו את האפר שמטילים במים מאפר הפרה כשיעור שתיראה האפר במים ומהם מזין על הטמא, ואם לאחר שהטילו האפר במים עשה מלאכה אחרת עמה בשעת הזאתה, לא פסל